<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף קלב:</h2>
אסור לכהן ליטול תרומה [או] (ו)שאר מתנות שלו עד שיפרישו אותן הבעלים שנאמר ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים וגו' ונאמר אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך, עד שירימו הם ואח"כ יזכה בהם, ולא יטול אותם אחר שהורמו אלא מדעת הבעלים שהרי הן לבעלים ליתן אותם לכל כהן שירצה שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו, ואם לקחן שלא מדעת הבעלים זכה בהן שאין לבעלים בהן אלא טובת הנאה וטובת הנאה אינה ממון (רמב"ם תרומות פי"ב הל' ט"ו).
<h2>דף קלג.</h2>
אסור לכהנים וללוים לסייע בבית הגרנות כדי ליטול מתנותיהם, וכל המסייע חילל קדשי ה' ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי, ואסור לישראל להניחם שיסייעו אלא נותן להם חלקם בכבוד (רמב"ם תרומות פי"ב הל' י"ח). בפרק קמא דקידושין (ו' ב') מסקי[נ]ן נתן תרומה לכהן על מנת להחזירה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (שם הל' י"ט ע"ש). וכן אסור להם שיחטפו תרומות ומעשרות, כדאיתא בפרק הזרוע (חולין קל"ג א'), ואפילו לשאול בפיהם אסור אלא נוטלים בכבוד שעל שולחן המקום הם אוכלים ועל שולחנו הם שותים ומתנות אילו לא-להים הם והוא זיכה להם שנאמר ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי (רמב"ם שם). תניא בפרק עד כמה (בכורות כ"ו ב' וע"ש וכ"ה בתוספתא דמאי פ"ה הי"ח) לא יתן אדם תרומה לשומר גתו ולא בכור לשומר עדרו ולא מתנות לרועה בהמתו ואם נתן חילל אלא אם כן נתן [להן] שכר שמירתו תחילה, ורשאי ישראל לומר לישראל אחר הילך סלע זה ותן תרומה או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן אחותי (שם הל' כ'). במה דברים אמורים כשהיו הבעלים רוצים ליתן אותה לאחד משני הכהנים אילו בחנם ואומר לו חבירו הילך ותן לזה, אבל בעלים שאמרו לכהן או ללוי הילך חלק זה בטובת הנאה הרי זה אסור, וכן אסור לעשות סחורה בתרומה אף על פי שהוא לוקח מכהן ומוכר לכהן (שם הל' כ"א) כדתנן במסכת שביעית (פ"ז מ"ג).
<h2>דף קלד:</h2>
תניא בפרק הזרוע, אין ישראל חייבין להטפל בתרומה ולהביא אותה מן הגורן לעיר ומן המדבר ליישוב אלא כהנים יוצאים לגרנות וישראל נותנים להם חלקם שם ואם לא יצאו הרי זה מפרישה ומניחה בגורן, ואם הייתה חיה או בהמה אוכלת[ה] שם ואינה משתמרת שם מהם התקינו חכמים שיטפל בה ויביאנה לעיר ויטול שכר הבאתה מכהן שאם הפרישה והניחה לחיה ובהמה הרי חילל השם (רמב"ם תרומות פי"ב הל' י"ז).
